פוליטיקה וחברה

התפלצנות פוליטית

קו 63 מרמת גן לתל אביב, לפנות ערב, אני נוסע לפגוש חברים בכיכר הבימה. האוטובוס מפוצץ בצעירים, ילדים, הורים וגם מספר אנשים מבוגרים. רובם יושבים אך ישנם גם כמה אנשים עומדים, ביניהם אדם מבוגר רזה עם שיער שיבה אשר עמד סמוך אלי במעבר. "קום, אין לך כבוד לזקן?" נשמעה צעקה לעבר נער שישב במקומו מבלי ששם לב אל אותו זקן. הנער, אשר האזין למוסיקה באוזניות וחלם בהקיץ, נבהל מהצעקה ונותר בכיסאו. "מה אתה לא מבין?" המשיך הבחור שצעק קודם והוסיף בתסכול: "אתם דור דרעאק, נמצאים רק בפלאפונים שלכם בלי לתת שום כבוד לגדולים מכם, חוצפה!!". הילד פינה לבסוף את מקומו לזקן כאשר עיני כולם בחנו את הילד החוצפן.

אז נכון, על פניו הילד לא בסדר ובהכללה גסה גם הדור שלו חצוף בהשוואה לדורות הקודמים. אנחנו הבוגרים צריכים לנסות לחנך את הילדים של היום לתת כבוד למבוגרים וזה בדיוק מה שעשה אותו אדם שצעק על הילד באוטובוס. מצד שני, מה כבר קרה פה? הילד פשוט לא שם לב ואחר כך היה מבוהל מהצעקה ולכן לא זז מכיסאו. ההטפה לערך מוסרי (כבוד לזקן) תוך הוקאת הלא מוסרי (להיות שקוע בנייד ובעצמך) היא נכונה אך בו בעת מוגזמת, לא הוגנת ולא אנושית ביחס למקרה הספציפי של הנער הזה. הנחתת צו מוסרי על בנאדם, מלמעלה למטה, בצורה קשיחה ומבלי להתייחס למקרה הספציפי ולמציאות הדינמית היא בעייתית. אני קורא לזה התפלצנות בעקבות ביטוי שהיה נפוץ בתקופה בה שירתתי בצבא הסדיר. אני זוכר במהלך אימון מתקדם איך קצין אחד איים על חייל מהמחלקה שלי שיעלה אותו למשפט על כך שלא היה מגולח אחרי משמרת ארוכה במחסום ושינה מעטה, זאת למרות שהגילוח אינו קשור כלל וכלל למבצעיות. גילוח מסמל רק חיילות וסדר, אז מה כל כך קריטי לאיים על חייל מותש על עניין כה שולי למשימות שלו? נחזור רגע לאזרחות, כולנו מכירים את הפקח מהעירייה אשר נותן לנו דוח מעצבן על חניה כאשר כולו עצרנו את הרכב באדום-לבן למשך מספר דקות כדי לקנות משהו לשתות בקיוסק ליד. אני חושב שהתפלצנות מכל סוג היא פעולה מתנשאת, מנותקת ולא אנושית. כולנו חווים זאת בעצמנו ולפעמים נתפלצן אנחנו על מישהו אחר וזה בסדר אבל רציתי להתעכב על הפרקטיקה הזו ולהראות את הבעייתיות שלה בחיי היומיום ולהמחיש כמה היא תופסת מקום משמעותי בפוליטיקה.

הכוונה בהתפלצנות פוליטית היא בעיקר לגישה של נציגי ותומכי מחנה השמאל-מרכז אשר נוהגים להטיף לנציגי הימין ומצביעיו איך לנהוג בטוהר מידות וכיצד לכבד את החלש. בהמשך לפוסט הקודם אשר עסק בשינוי התפיסתי הדרוש במחנה הליברלי – לעבור מאינטלקט לרגש, אני מרחיב כאן עוד על תהליך האינטלקטואליזציה של המוסר. אני חושב שהתפלצנות פוליטית היא דוגמא מובהקת לכך והיא מרחיקה את תושבי הפריפריה מהמסר הליברלי.

דוגמא מהשדה הפוליטי היא הציוץ בטוויטר שפרסם לא מכבר הכתב וחבר הכנסת לשעבר ינון מגל. הוא מדגים בצורה ברורה מאוד מהי התפלצנות פוליטית. למי שלא מעורה, הציוץ נכתב לאור הסערה ברשתות החברתיות סביב השימוש שעשה יו"ר הקואליציה דודי אמסלם בכינוי אוטיסט על מנת לשאול מדוע בני גנץ לא שם לב לעלויות מסיבת הפרידה שלו מהרמטכלות. מגל תקף את משטור השפה מצד השמאל וכיוון בעיקר לגינוי החריף שהשמיע חבר הכנסת יאיר לפיד בתור אב לילדה אוטיסטית. מה שלפיד עשה זו קריאה מוסרית צודקת לכבד את האוטיסטים אך קריאה זו לא מתחשבת בהקשר בו נאמרו הדברים. אני מאמין שאמסלם השתמש במושג אוטיסט כדימוי לניתוק של גנץ מהמתרחש ותו לא, זאת כפי שנהוג "להיעזר" במגבלות אחרות על מנת להבהיר נקודה מסוימת למשל, שאלת "מה אתה עיוור\חרש?" כתגובה לכך שמישהו לא מבחין בסימן ברור או לא שומע דברים שנאמרו ממש לידו. דוגמא זו הינה אחת מני רבות. בכנסת, בוועדות הפרלמנטריות, ברחובות וברשתות החברתיות נשמעות שלל הטפות בהקשר ליחס הוגן לנשים, לפלסטינים, לערבי ישראל, לקהילה הגאה, לנכים ואוכלוסיות מוחלשות אחרות. נדמה שאנשי המחנה הליברלי אורבים מדי יום להתבטאויות אשר פוגעות כביכול בכבודן של האוכלוסיות הללו על מנת להטיף ולחנך.

אך אין מדובר רק בתוכן ההטפה עצמו אלא גם בצורה שבה הדברים נאמרים. המילים שנבחרות, שפת הגוף והאינטונציה שמגיעות מלמעלה למטה יוצרות אף הן נימה של התנשאות. לא סתם הימין אוהב להציג את השמאלני הטיפוסי כמי שמדבר בשפה גבוהה ובטון דיבור מצטדק. זהו לא רק עניין של תרבות – מזרח מול מערב, אלא גם סגנון דיבור פוליטי. למשל, ובכוונה אני בוחר הפעם דוגמא מסוג אחר בה ההטפה צודקת ורלוונטית יותר להקשר בה היא מתרחשת, קחו את הפעילות של חברת הכנסת סתיו שפיר בוועדת הכספים. היא פועלת באומץ רב בוועדה וחושפת מהלכים מושחתים לכאורה בחלוקת כספי המיסים שלנו. מבחינה עניינית, האדם הפשוט שיצפה בקטעי הוידאו שלה בנושא יתמוך בה במאת האחוזים. אני מניח שאפילו חלק לא מבוטל ממצביעי הימין יתמכו בחשיפת שחיתויות ובקריאתה לתקצוב הוגן. אבל האינטונציה וסגנון הדיבור הצדקני שלה יש בו משהו מרחיק, זאת חרף הצורך להיות בוטה בעת מאבק חשוב. למרות שהיא מבחינתה מדברת מהלב, יש משהו בסגנון הדיבור שלה שמגיע מלמעלה, מהאינטלקט ולא בגובה העיניים. היא מדברת כנציגת המוסר הגבוה ולא כאדם נוכח. היא מצטיירת כלוחמת צדק שמביאה את האור לוועדות הכנסת ולדעתי יש משהו מתנשא בסגנון הזה. עם זאת אין כאן ביקורת על עצם הפעילות של סתיו שפיר. אני חושב שהיא אדם של עשיה משכמה ומעלה והלוואי שחברי כנסת נוספים היו אמיצים כמוה. מה שאני מנסה להדגים זה כיצד סגנון דיבור מטיף מצמצם תמיכה במסרים צודקים.

כחלק מההטפות הליברליות לצדק ושוויון כל יציאה לא במקום מצד גבר כלפי אישה תמותג אוטומטית כפגיעה בנשים, זאת מבלי לבדוק אם האישה המעורבת הקניטה את האחראי לאמירה קודם לכן, או שמא אמירה כנגד מתווה הפגנות הנכים נובעת מהתסכול הרב שנוצר מהפקקים הקשים בכבישים בזמן ההפגנות. ברמה העקרונית אני מאמין שהמוסר אליו פעילי המחנה הליברלי מטיפים הוא צודק וראוי, אך עליהם לחשוב פעמיים האם הנחתת מוסר זה מלמעלה למטה – אל המציאות הדינמית היא דבר שנכון לעשותו. ישנם מקרים שהטפת המוסר נראית לגיטימית כמו למשל הביקורת שהושמעה לאחרונה על הלעג למראה החיצוני של אמנון אברמוביץ', אך ישנם מקרים רבים שההטפה היא התפלצנות ותו לא. כמו באוטובוס, בחניה ובצבא כך גם בפוליטיקה – אם תילקח בחשבון המורכבות של כל מקרה ומקרה וגם ההקשר של כל אמירה או פעולה (לצורך דימוי, צחוק, ציניות, כתגובה לתגרה שקדמה לאירוע, מעידה חד פעמית וכו'), ותוקדש תשומת לב לסגנון בו קוראים לצדק, אולי ניתן יהיה לנהל חיים אנושיים יותר בינינו לבין עצמנו ותפחת השנאה כלפי תומכי המוסר הליברלי, הנאור, ה"סמולני".

*הפוסט נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד, כמובן שהכתוב מתייחס גם לנשים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s