פוליטיקה וחברה

זהירות קורונה!

כשהפנדמיה פוגשת את החיים עצמם

קורונה קורונה קורונה..

עד לפני שבוע זו הייתה המילה הכי מושמעת בתקשורת.

אבל עכשיו הצטרפה אליה מילה חדשה – פנדמיה.

איזו מילה מפחידה.. נשמעת כמו עוד מחלה נוראית אבל המשמעות שלה היא אחת ויחידה – מגיפה עולמית. כך הוגדרה הקורונה על ידי ארגון הבריאות העולמי. עם כמעט 140,000 נדבקים ויותר מ- 5000 מתים ברחבי העולם הקורונה משתוללת ומפחידה את כולנו. היא פוגעת בכל חלקה טובה בחיינו: החל מהבריאות, הכלכלה והחינוך, ועד התרבות, הספורט וחיי הפנאי.

נכנסנו לתקופה מאיימת, מוזרה ומאתגרת. כל קרן רחוב, קרון רכבת או פינת קפה במשרד אפופה בפחד וזהירות.. כולם מתרחקים זה מזה וחושדים האחד בשני – רק לא להידבק! כל אדם משתעל או מנוזל מסומן כמצורע, זקנים וחולים כרוניים חוששים לחייהם ולא רק הם. לצד מספר מצומצם של הערכות אופטימיות מומחים רבים צופים שחורות..

כמו בכל נושא בבלוג שלי, גם על הקורונה אני מנסה לכתוב מתוך פרספקטיבה ביקורתית ומעמיקה יותר מהדיווחים השוטפים בעיתונות. סוציולוגים רואים באסונות טבע כמו רעידות אדמה, צונאמי או מגפות הזדמנות מצוינת לבחון את החברה שלנו כי אז הכל הופך לגלוי וקיצוני יותר – הבעיות, החוזקות, הפערים החברתיים, סדרי עדיפויות כמו גם הגישה שלנו לחיים. מצד שני, אסונות טבע מביאים לפתחינו הזדמנויות חברתיות וכלכליות שלא היו מתאפשרות סתם כך בשגרה. זה בדיוק מה שקורה כיום עם הקורונה ומעניין לבדוק את זה אצלנו. איך שאני רואה את הדברים, יש ארבעה צמתים מעניינים בין משבר הקורונה לבעיות אחרות בחיינו: גישת הרפואה המודרנית למחלות, משבר האקלים, המצב הכלכלי בארץ – במיוחד זה של העסקים הקטנים, וכמובן המשבר הפוליטי.

האירוניה זועקת

התקשורת זורעת פאניקה בציבור. זו אחת הביקורות שעולות מדי יום ביחס לתפקיד התקשורת במשבר הקורונה, ואני בהחלט מצטרף לביקורת. אמנם חשוב לעדכן מדי יום על מניין החולים שעולה או על פרטי הסגר הצפוי במשק, לשדר הנחיות חדשות של משרד הבריאות ולסקר תוכניות שיקום של משרד האוצר, אבל איפה הפרופורציות? אפשר להעביר לצופים מה שהכרחי ולאזן עם ידיעות בנושאים חשובים אחרים.

מפלס הלחץ והחרדה של כולנו עולה בעקבות העיסוק האובססיבי של התקשורת במגפה, והרי לנו אירוניה מקוממת: חרדה מדרדרת את התפקוד החיסוני של גוף האדם ומעלה את הסיכון להדבק בנגיף (ולחלות בו בצורה קשה יותר). התקשורת מחריפה את המגיפה הלכה למעשה בכך שהיא מסקרת אותה יתר על המידה. הנטיה הזו של התקשורת משקפת תפיסה רחבה יותר שהייתה קיימת פה בעצם כל הזמן. לדעתי קמפיינים להגברת מודעות למחלות גורמים יותר נזק מתועלת, לפחות ברוב המקרים. הגברת מודעות לסרטן השד, המעי הגס או מחלות לב אצל מבוגרים אמנם יכולה להציל חיים אבל גם להגביר חרדה אצל רוב הבריאים שכנראה לא יהיו חולים, ובכך דווקא להגביר את הסיכון שלהם לחלות. הרפואה המודרנית, בשותפות עם התקשורת, מעצימה את הפחד ובכך מנציחה קיומן של מחלות ומגפות.

הפתרון הוא להתמקד בחיובי ולעסוק במה שאפשר לעשות בתקופה הזו. למשל פעילות גופנית, פיתוח תחביבים חדשים, לקרוא ספרים ותוכן מקצועי (לא על קורונה), התפתחות מקצועית באמצעות קורסים באינטרנט, יציאה החוצה לשאוף אוויר צח, טיול בטבע.. כל אלו יגבירו את תפקוד המערכת החיסונית ויפחיתו את הסיכון להדבק או לחלות בקורונה בצורה קשה.

היגיינה וסביבה לא הולכים יחד

אם בטבע עסקינן, הגענו לצומת מעניינת נוספת – זו שבין משבר הקורונה למשבר האקלים. עפרי אילני כתב לאחרונה שהקורונה הצליחה להפחית את פליטת הפחמן הרבה יותר מגרטה טונברג ומחאת האקלים. ואכן, בעקבות מגיפת הקורונה הטיסות בכל העולם פחתו משמעותית ואיתן גם פליטת גזי החממה (למשל פליטת הפחמן בסין ירדה השנה ב 25% ביחס לשנה שעברה). מגמת ההסתגרות וההתבדלות בזירה המקומית פגעה במסחר הגלובלי, מצב שהביא לירידה בשינוע סחורות ברחבי העולם ושימוש בגז מזהם.

מצד שני, עפרי לא התייחס לאיכות הסביבה ברמה המקומית. ההתנהגות ההיגיינית היומיומית שנכפתה עלינו בגלל הקורונה פוגעת באיכות הסביבה. קודם כל השימוש בתחבורה ציבורית פוחת לטובת שימוש גובר ברכבים פרטיים = יותר זיהום אוויר. אותו הדבר גם בנוגע למחזור חומרים. אם עד הקורונה היה נראה שאנשים הקשיבו למחאה של טונברג והפחיתו את השימוש בכלים ומוצרים חד פעמיים, עכשיו חזרנו עשר שנים אחורה. בשם ההיגיינה ויתרנו על מודעות סביבתית יומיומית. הכוונה לא רק לכלי האוכל בבתי החולים ובמתקני הבידוד, אלא גם לבידוד הביתי ועמדות הקפה במקום העבודה. וזה עוד בלי להזכיר את בזבוז המים משטיפה תכופה מדי של הידיים.

שווה להמשיך לעקוב אחר המתח בין משבר הקורונה ומשבר האקלים. עפרי חושב שהקורונה היא משחק ילדים לעומת המשבר הסביבתי הצפוי לנו בעתיד, ואני די מסכים איתו בזה. צריך לחשוב על הטווח הרחוק ולא רק על הכאן ועכשיו. בגלל זה חשוב לקחת בפרופורציות את מנהגי ההיגיינה ולזכור את הסביבה גם בזמנים קשים כאלו.

משבר כלכלי והזדמנויות עסקיות חדשות

משבר הקורונה הביא לא רק לבהלה בריאותית אלא גם למשבר כלכלי מסדר גודל שטרם הכרנו. מערכת החינוך הושבתה, חיי הפנאי הופסקו ויש כבר דיבורים על סגר במשק. כמובן, הנפגעים העיקריים מהמצב אלו עובדי נמלות התעופה וחברות הטיסה שכבר שילמו את המחיר בחל"תים אבל יש גם נפגעים רבים בתעשיית התיירות, גני האירועים, התרבות, הספורט ועכשיו גם המסעדנות. גם שאר שוק העבודה סופג פגיעה (אפילו אם לא יוטל סגר בסוף). עבודה ב"חללים פתוחים" הפכה לבעייתית בגלל החשש מהדבקות כאשר עבודה מהבית הפכה לאלטרנטיבה מקובלת בלא מעט ארגונים. המצב הזה הביא לשגרת עבודה מאתגרת במיוחד עבור ההורים. הם צריכים לתכנת, לעבוד באקסל או לנהל שיחת ועידה בסקייפ כשהילדים מסתובבים להם בין הרגליים.. אני עדיין לא אבא, אבל מסיפורים שמעתי מחברים הורים זה נשמע קשה ממש.. וכמובן, מניות של חברות מצליחות במשק צונחות, שלא לדבר על מצבן של חברות קטנות יותר וסטארטאפים בתחילת דרכם.

אבל, כמו תמיד, מי שמשלמים את המחיר הכי כבד הם בעלי העסקים הקטנים. להם אין קצבאות אבטלה או חסכונות אלא דווקא תשלומים לספקים ורשויות. אם המצב הכלכלי הרעוע שלפני הקורונה היה קשה להם אז בטח המצב עכשיו בתקופה של מגיפה כזו. משקי הבית קצרים במזומנים, כולם עוברים למצב של הישרדות כלכלית ואין ללקוחות יכולת לשלם. באופן ספציפי, מרצים, יועצים, מדריכים ומאמנים שמתבססים על הכנסה מהרצאות או כנסים נותרים חסרי הכנסה לחלוטין. אנשים מפחדים להצטופף יחד והשירות הזה נעלם מהמפה לבינתיים. כחלופה זמנית, המרצים עוברים לוובינרים והרצאות אונליין, וכך נוצרת בעיה חדשה – עומס בלתי נסבל על שרתי הוובינרים.

הנהנים הגדולים ממשבר הקורונה כמובן הם חברות הפארמה, הסופרמרקטים ומפעלי המזון שמוצריהם הפכו לזהב נדיר (תעזרו לי – איפה נשאר נייר טואלט?), מטפלים ורופאים אלטרנטיביים, בעלי חנויות אינטרנטיות שמתבססות על מוצרים מקומיים (לא מסין..), חברות לימוד מקוון כמו אודמי וקורסרה, אנשי תוכן ודיגיטל. ואמנם, ההפוגה בפעילות השוטפת של העסקים הקטנים היא בדיוק הזמן להשקיע בלמידה מקצועית: קורסים בניהול כספים, שיווק ופרסום ישדרגו את יכולות העסק בעתיד שאחרי הקורונה. עכשיו כשהעיניים של כולם נשואות למסך, זו גם הזדמנות מצוינת לשפר את הנראות של העסק באמצעות תוכן איכותי יותר: חידוד מסרים במאמרים המקצועיים באתר, הוספת מאמרי קידום למילות המפתח הרלוונטיות וכמובן השקעה בנראות של הדף העסקי בפייסבוק – זה הזמן לדאוג לפינה שבועית, ליצור קישורים למשבר הקורונה, לשלוח סקר אינטראקטיבי לעוקבים ועוד. ככותב תוכן אשמח לעזור למי מכם – בעלי עסקים ויזמים לשדרג את התוכן שלכם ולהתאים אותו לצרכי השעה.

אני בטוח שגם עסקים מתחומים "בעייתיים" כמו מדריכים, מאמנים ויועצים שמעבירים קורסים יכולים להצליח בתקופת המשבר. הם יכולים כמובן להסתמך על ייעוץ אחד על אחד ולהתמקד במשבר כהצדקה לייעוץ, הרי דווקא עכשיו כלים לניהול עצמי/ארגוני/פיננסי חשובים מתמיד. וגם לא צריך לוותר לגמרי על פעילות קבוצתית כמו כנסים ואירועים. לצד מעבר להרצאות דיגטליות אפשר להזמין את הלקוחות לסדנאות באוויר הפתוח – שם ידוע שהוירוס פחות מדבק. ניתן לשמור על מרחק סביר בין אדם לאדם ולהגביל את ההתקהלות ללא יותר מ- 10 איש. כך החשש של הלקוחות יתפוגג והם ייענו להזמנות. קבוצות למידה קטנות מאפשרות יחס אישי מהמרצה, שזו תועלת ייחודית ללקוח דווקא בגלל המשבר. בקיצור, כל עסק שיכול להמיר את הפעילות שלו שיעשה זאת – אם לא לדיגיטל אז לפעילות בחוץ (לפחות עד שיוטל סגר כללי).

אפילו חברות תיירות וטיולים שמתלוננות בצדק על המצב יכולות דווקא להשיק חבילות קמפינג עם טיול מודרך של כמה ימים בחיק הטבע (בניגוד לשהיה בבתי מלון מדבקים). טיול בחוץ לקבוצות אינטימיות של לא יותר מ-10 מטיילים יכול להוות חלופה אידיאלית עבור אנשים שמחפשים להסיח את עצמם מפניקת הקורונה. גם עסקים מתחומים אחרים יכולים לחשוב איך לשלב בשירות שלהם טיול או פעילות חווייתית בטבע, שוב, לפחות עד שיוטל סגר כללי. זה הזמן לפתוח את הראש לכיוונים חדשים. לא הכל צריך להיות הישרדות ופשרות. חשיבה יצירתית תאפשר לבעלי עסקים להמשיך לספק שירותים גם במצב ההזוי של הקורונה.

פוליטיקה של אחווה או ניצול ציני של הכאוס?

אין עדיין תשובה ברורה לשאלה הזו אבל מעניין לעקוב אחריה. בישראל יש מפגש מעניין מאוד בין משבר הקורונה למשבר הפוליטי. אנחנו מצויים בפתחה של מערכת בחירות רביעית ולנוכח המשבר נשמעו כבר קריאות מצידו של נתניהו להקמת ממשלת חירום לאומית. גנץ הסכים לרעיון אבל התנה את הצטרפותו בנציגות של כל אחת המפלגות, לרבות זו של הרשימה המשותפת. עוד קודם לכן הוא ניסה ליזום ממשלת מיעוט של גוש המרכז-שמאל בתמיכת המשותפת ונתקל בסירוב מבפנים (הנדל את האוזר) ומבחוץ (אורלי לוי). אם ממשלה כזו הייתה קמה היינו עלולים לחזות במלחמת אזרחים בצל הקורונה, לא פחות ולא יותר. בהתחלה הייתה מתעוררת מחאה בשלהוב נתניהו ואחר כך הרחובות היו מתמלאים בלפידים בוערים. זה תסריט הזוי של כאוס שאף אחד מאיתנו לא מעוניין בו, בין אם אנחנו בעד או נגד ממשלת מיעוט כזו.

בכל מקרה, ממשלת חירום לאומית תוכל להתעלות על השסע הפוליטי רק אם שני הצדדים יהיו בוגרים ולא יעשו ניצול ציני של המצב. הכוונה כמובן לביבי שיודע להשתמש בכל מצב לטובתו אבל לא רק. נראה שגם גנץ עם כל הממלכתיות שמתהדר בה נשאר מבוצר בעמדתו – לא לשתף פעולה עם נתניהו. גנץ עם כל התמימות וחוסר הניסיון הפוליטי שלו למד דבר או שניים מנתניהו והציב לו תנאים ותרגילים במסווה של ממלכתיות. אם זה לא מספיק, ייתכן גם שמאחורי הקלעים נוצר מצב אבסורדי ששני הצדדים בעצם רוצים לברוח מאחריות, ופוחדים להנהיג את המדינה בתקופה של משבר הקורונה. לא ברור אם הקורונה רק תחריף את השסע הפוליטי או דווקא תקרב לבבות אנוש ותאחה את הקרעים בחברה הישראלית. יהיה מעניין לעקוב.. אני מהמר על כינון ממשלת חירום לאומית זמנית, אבל כזו שתהיה מאוד לא יציבה ותתפרק אחרי חודש-חודשיים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s