התפתחות אישית

למצוא את שביל הזהב

בפוסט האחרון שלי כתבתי על שביל ירוק באמצע העיר. הפעם אני רוצה להתמקד בשביל מסוג אחר – שביל מטאפורי. כולנו נתמודד בשלב כזה או אחר מול אתגרים ומכשולים בדרך למטרות שהצבנו לעצמנו; אם זה הצורך לאייש בהצלחה תפקיד חדש בעבודה, למצוא בן/בת זוג מתאים/ה או ליישב בעיות בזוגיות או במשפחה. אני קורא לפרויקט הזה מציאת שביל הזהב. בשביל זהב אני מתכוון לאיזון אידיאלי בין הרצון להשתפר בתפקוד מסוים או להשיג דבר מה בחיים לבין מידת ההשקעה במטרה זו. כשרוצים משהו – קורה שמתאמצים מאוד להשיג אותו ואז הדבר מתרחק מאיתנו ואנחנו לא מבינים למה.. מי לא מכיר את התחושה הזו? אני רוצה להתעכב על המכשול הזה ולבדוק כיצד ניתן להתגבר עליו.

את המשמעות המאזנת שבשביל הזהב שאלתי מההתייחסות של אריסטו והרמב"ם למושג. כוונתם הייתה לחשיבות של דרך האמצע אצל האדם המוסרי. בגדול הם דיברו על כך שאם נתרחק מקיצוניות אז נהיה מאושרים יותר ונמנע אלימות ובעיות בחברה. לדוגמא חמדנות לעומת סגפנות, מופנמות מול מוחצנות חברתית, תקיפות בהשוואה לדרכי שלום וכו'. באופן ספציפי, אני רוצה להתמקד באיזון פרקטי שקשור להתפתחות אישית – האיזון בין רצון לסבלנות. בשביל זה כדאי להכיר קודם מושג נוסף שמסביר את האיזון המסוים הזה בצורה ברורה יותר: "יחס הזהב" – ביטוי ידוע במדע ובאומנות שמתייחס למספר אי רציונאלי 1.618. מספר זה מייצג בעולם, עוד מתקופת יוון העתיקה, פרופורציות אידיאליות בין המרכיבים השונים של האובייקט – החל ממשוואות מתמטיות ומצולעים בגיאומטריה, כלה בצמחיה בטבע ועד ציור, פיסול ותכנון אדריכלי. לוקה פאצ'ולי – מתמטיקאי מתקופת הרנסנס אף הגדיר את המספר כ "פרופורציה האלוהית".  בכל מה שקשור לאדריכלות וטבע יחס הזהב נותן לאובייקטים מראה מושלם ומאפשר להם לשרוד לאורך זמן. באדריכלות היחס בין גובה המבנים לבסיסם הוא 1.618 והוא משמש מימי הביניים ועד היום כסטנדרט תכנוני למבנים ציבוריים רבים. מבין המבנים העתיקים ביותר נמנים הפרתנון באתונה, כיפת הסלע בירושלים שתוכננה לפי יחס הזהב והפירמידות בגיזה. בטבע אפשר לזהות את הצורה הספירלית, נגזרת של "מלבן הזהב", שמסייעת לתופעות להתקיים לאורך זמן. למשל סופות שמשתוללות לאורך זמן מבלי לאבד אנרגיה או החילזון שמתמגן מבעלי חיים אחרים בעזרת השריון מבלי לשנות את צורתו הבסיסית.

אותו הדבר אצל בני אדם. אמנם החיים האנושיים מורכבים יותר מכל תופעה אחרת ביקום אבל אני חושב שעקרון הזהב הוא די דומה. דומה במובן של צורת התפתחות שחוסכת מאמץ מיותר להשתנות. לדעתי ישנה נוסחת זהב אנושית שיכולה לעזור לנו להשיג מטרות בחיים, לפתור בעיות או להתפתח ברמה האישית. הנוסחה מורכבת מאיזון בין שני כוחות מנוגדים: מצד אחד מוטיבציה ומצד שני נוכחות בכאן ועכשיו, מבלי לרצות או להשתדל יותר מדי. אם נפעיל את אחד הכוחות בלבד נכשל במשימתנו: אם יותר מדי ננסה למכור נרחיק את הלקוח שהתעניין במוצר שלנו או אם נשתדל מאוד עם בחורה היא תירתע. אם חולה ירצה להבריא מהר מהמחלה הגוף רק יחריף את המחלה עוד יותר וכך גם מועמד למשרה שינסה להרשים יתר על המידה עלול להרתיע את המראיין. מצד שני, אם נפגין אדישות ולא נעשה דבר על מנת לקדם את עצמנו נישאר תקועים במצב הקיים. לכאורה העיקרון הזה טריוויאלי למדי אבל אני חושב שרובינו לא מקדישים לו מספיק תשומת לב.

כולנו מכירים את סרטוני המוטיבציה ברשתות החברתיות שהפכו לדבר חם מאוד בתקופה האחרונה כמו אלו של טוני רובינס למשל. העיקרון המנחה של רוב הסרטונים הוא שהכל תלוי בגישה שלנו ואם נשקיע, נתמיד ונהיה אופטימיים – נצליח. בזכות היכולת ללמוד מכשלונות, להרים את עצמנו ולהתמיד בהשגת המטרות שלנו נהפוך לאנשים שמחים ומאושרים יותר. לא סתם המאמנים האישיים הפכו למצרך מבוקש בקרב מנהלים או סתם אצל אנשים שמעוניינים לפתור בעיות בחיי היומיום שלהם. כמובן שישנן גישות אימון שונות אבל המשותף לרובן הוא מכוונות מטרה, ייעול והתמדה, כלומר נקיטה בפעולות אקטיביות לצורך מימוש השאיפות. הבעיה בגישה הזו היא שכאשר אנו מנסים להשתנות, להתפתח או להשיג משהו שרחוק מאיתנו אנו מתרחקים מעצמנו וממי שאנחנו כעת. כאשר נרצה להשתנות או להשתפר נרגיש לא עצמנו לאורך התהליך ואנשים מסביבנו ישימו לב להתאמצות ולחוסר האותנטיות שלנו. סוזן אדר, מאמנת אישית בעלת גישת אימון ייחודית, הרצתה ב- TED בדיוק על זה. היא תיארה את התהליך של התפתחות אישית כתהליך שגורם לנו להחמיר עם עצמנו ולאבד את המודעות ביחס למי שאנחנו באמת.

כאן נכנסת לתמונה גישת המיינדפולנס ("קשיבות" בעברית) שתופסת מקום מרכזי בשנים האחרונות. גישה זו שהגיעה אי שם מהבודהיזם אומצה במערב ככלי להתמודדות עם החיים המודרניים. החיים גורמים לנו ללחץ בעבודה ומייצרים ריבוי אפשרויות מבלבל אשר גורם לנו לחשוב יותר מדי ולאבד את עצמנו במקום להיות ממוקד בכאן ועכשיו. היכולת להתמקד בכאן ועכשיו היא יכולת נרכשת שלא פשוט לפתחה אבל היא מאפשרת לראות את הדברים כפי שהם עם פחות פרשנות וללא התאמצות מיותרת. הבעיה היא שהכאן ועכשיו הזה לא בהכרח טוב לנו תמיד, למעשה קורה לפעמים שהוא די מעאפן. לפי המיינדפולנס סבל הוא פרשנות מסוימת שלנו למצב הקיים ואם נתרחק מאותה פרשנות אזי נוכל לאמץ פרשנות אחרת- חיובית יותר או לפחות להכיר במציאות כנפרדת מהפרשנות שלנו. אבל לדעתי יש בסבל בכל זאת מידה של אובייקטיביות ועל מנת לטפל בו צריך בכל זאת גם לחשוב על עתיד טוב יותר – לעזוב בהדרגה את הכאן ועכשיו לטובת קידום רצונותינו. הגברת תשומת הלב לכאן ועכשיו יכולה לעזור להבין מה עושה לנו טוב ומה עושה לנו פחות טוב אבל אף מדיטציית מיינדפולנס לא יכולה להחליף מוטיבציה או פעולות לשינוי הקיים.

להצליח בלי להשתדל יותר מדי

בגדול אני הולך בעקבות סוזן אדר שהמליצה לקראת סוף הרצאתה להתמקד בתהליך ולא בהצבת מטרות: להתחבר לעצמנו ולהתפתח בתחום קיים שעושה לנו טוב במקום להתאמץ על מנת להשיג משהו רחוק שנראה לנו הכרחי. לדעתי זה עיקרון נכון אבל עדיין מדובר באמירה כללית מאוד. הצבת מטרות והקדשת מאמץ מסוים לשם השגתן הן בכל זאת הכרחיות  במקרים רבים הרי לא תמיד הסביבה הקיימת מאפשרת התפתחות מלאה לדוגמא כאשר מישהו מפוטר מהעבודה או שהוא פשוט מרגיש שמיצה את התפקיד כבר. וגם, הבירור הפנימי אמנם מגלה אפשרויות צמיחה, כמו כתיבת ספר – התחביב של דרלה מהסרטון, אבל בסופו של יום צריך למצוא גם פרנסה בתחום מניב ומבוקש שלא יתאם במאת האחוזים את האימפולס הפנימי. כניסה לתחום כזה מצריכה הכשרה מאתגרת והתנסות בתכנים חדשים שבהתחלה לפחות נראים רחוקים מאיתנו. אז מהו האיזון הנכון בין התפתחות "טבעית", כמו זו שהציעה אדר, לבין ניסיון מאולץ להשיג מטרה שנראית רחוקה?

בואו ננסה לענות על השאלה הזו באמצעות דוגמא של התפתחות אישית נקודתית שחוויתי בתחילת דרכי המקצועית. לפני שנים רבות עבדתי במשרד של עסק קטן והייתי צריך בין היתר למכור מוצרים דרך הטלפון. בהתחלה התקשיתי למכור ולא אהבתי את שיחות המכירה. הן היו נראות לי קשות ומתסכלות – היה קשה לשמוע כל פעם מחדש איך לקוח מתחמק מלקנות את המוצר ואפילו להקשיב להצעה שלי. מאוד רציתי להצליח למכור ולכן ככל שהזמן עבר החוויה הפכה למתסכלת יותר ויותר עבורי וכמובן גם עבור בעל העסק שציפה למכירות. נקודת המפנה הגיעה כשהחלטתי ליזום שינוי מתוך הבנה שלא אוכל להמשיך לסבול ככה. עד לנקודה זו עבדתי עם תסריט שיחה מוכן כאשר בעל העסק העיר לי מפעם לפעם מה עשיתי לא טוב ואיך להשתפר. אמנם נכנסתי לתפקיד אחרי שכבר שמעתי מספר שיחות מכירה מוצלחות אבל עבר כבר זמן רב מאז ושאלתי את עצמי מה אני צריך כדי להשתפר. הבנתי שאני צריך להאזין לשיחות מכירה עדכניות כדי להבין איך אפשר למכור מול ההתנגדויות החדשות שנתקלתי בהן. זאת אומרת ללמוד מה כן עובד ולא רק לשמוע מה לא בסדר. היוזמה הוכיחה את עצמה והמכירות החלו להירשם אחת אחר השנייה. למעשה השינוי היה פנומנאלי –  מ20% הצלחה עברתי לכמעט 90% הצלחה. אז נכון שמדובר בשיחות "לא קרות" עם לקוחות קיימים שכבר קנו אצלנו ולכן האפשרות להגיע לכאלו אחוזים גבוהים הייתה קיימת מלכתחילה (אחוזים בלתי אפשריים במכירות קרות) אבל השינוי שיזמתי הוא זה שהוביל לשיפור הדרמטי. בזכות ההאזנה המחודשת לשיחות מוצלחות אימצתי סגנון שיחה יעיל, צברתי בטחון עצמי ואפילו נהניתי מהשיחות כך שמכרתי מבלי להתאמץ למכור. זו דוגמא מוצלחת לתהליך התפתחות מאוזן סביב תפקוד מסוים בעבודה: לא הייתי טוב במכירות והצלחתי להשתפר מאוד בזכות תיקון שהביא ל"התפתחות טבעית" בתפקיד. זה מראה שההקשבה לעצמנו, כמו שאדר הציעה, אכן חשובה מאוד אבל לא רק לצורך ברירת התפקידים שבאים לנו בטבעיות אלא גם לצורך יישום תיקונים נדרשים להתנהלותנו בתפקיד שנראה לנו בהתחלה קשה מדי.

כמובן, ישנם מקרים רבים נוספים ששינוי כזה לא יצלח ולא כדאי – במיוחד כשמדובר במטרות גדולות ורחוקות יותר כמו למשל הסבה מקצועית מלו-טק להיי-טק או במעבר מתפקיד של עובד פשוט לתפקיד ניהולי. במקרים כאלו קל לנו לאבד את עצמנו לאורך הדרך כי השינוי הוא קיצוני ולא הדרגתי – אנו עוברים בבת אחת לתחום אחר שהומלץ לנו או שנראה לנו כדאי עבורנו. אז עדיף לנסות קודם לצמוח ברגוע מתוך הקיים ומשם לזהות הזדמנויות צמיחה אבל מלעשות לפעמים שינוי מקצועי הוא דבר הכרחי לצורך התפתחות אישית ורווחה כלכלית. ניסיתי להציע רעיונות איך להגיע למצב של התפתחות טבעית בתפקיד שאין לנו בו ניסיון כלל, גם אם הדוגמא שנתתי היא של התמודדות נקודתית בתפקיד פשוט יחסית. הרעיונות יכולים לעזור גם למי שמתמודד עם בעיות אחרות בחיים כמו למשל מציאת זוגיות, מה שמזכיר לי את העצה הידועה למי שמחפשת בן זוג ולא מצליחה: "תפסיקי לחפש ואז תמצאי". ברור שזו עצה מגוכחת אבל היא מסמנת את הדרך להתפתחות טבעית. אם ננסה ונשתדל יותר מדי כנראה נחווה תסכול וכשלון ומצד שני אם לא ננסה אז שום דבר לא ישתנה אבל אם נדע למצוא את האיזון בין המשימתיות להנאה מה"כאן ועכשיו" נוכל להגיע למה שנרצה ולפתור בעיות רבות. למכור בלי להשתדל למכור זה אומנות וכך גם מציאת שביל הזהב אבל אני מאמין שזה אפשרי. חשוב להבין שבכל סיטואציה האיזון בין המרכיבים יהיה מעט שונה – לפעמים תועדף הפעילות ה"מאולצת" ולפעמים תהיה זו הזרימה ה"טבעית" שתתן את הטון ולכן המסקנה היא להיות אינטואיטיביים על מנת לזהות את שביל הזהב כל פעם מחדש.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s